בלוג

לחיות עם ניגודים - פרשת וירא​

יהיה לכם קשה למצוא פרשה אחרת בתורה שתחילתו וסופו נראים כל כך שונים. פרשת וירא מתחילה בהבטחה ששרה תוליד בן1 ומסתיימת בזה שה' מצווה אותו להעלות את אותו הבן לקרבן עולה2 שזה בעצם נוגד ומבטל את ההבטחה על הולדת בן. הרב ברל ויין מוסיף על זה ומציין שהציווי להעלות את יצחק גם מבטל את הנס של לידת יצחק כששרה היתה בת 90. 3 התורה לא מגלה לנו את המחשבות שהיו לאברהם בדרך שעשה להר המוריה משך 3 ימים. אך המדרש מספר שזלגו עיניו דמעות כשלקח את הסכין ביד.4  אולי הניגוד הגדול ביותר בחייו! הלוא הוא בעצמו דבר נגד הקרבת ילדים והנה הוא התבקש, או באמת מצווה, להקריב את בנו. היה חייב לקבל החלטה. להיות נאמן לדרך שצעד בו כל חייו, לאמונה שלו בקב"ה ובדברו או להישמע לאינסטינקטים האבהיים שלו? איזו דילמה! איזו ניגודיות! בסוף, למרות שאולי לא הבין את מהות הציווי, היה מוכן לפעול על פיו. החליט לבצע את הציווי על אף הסבל הנפשי שזה גרם לו. הדילמות והניגודים האלו לא פסקו אצל אברהם. גם בימינו - גם אנחנו פוגשים דילמות וחיים עם ניגודים. אמנם לא ברמה הזו אבל יש התמודדות. בימי השואה, ויקטור פרנקל ששהה משך המלחמה ב-4 מחנות שונות, גם פגש ניגודים. מצד אחד המציאות המרה של חיים במחנות ריכוז שבכל יום נתון היתה שאלה אם יגיע בחיים לסוף היום ומאידך שאפילו בתוך המחנות הנוראות אפשר לחוות משמעות.5 הוא מגיע למסקנה שלמרות שלא תמיד יש לנו שליטה על מה שקורה לנו, כן יש שליטה על הגישה שננקוט מול המציאות והאירועים מסביב. אברהם היה נתון בין הפטיש לסדן. הוא כל כך האמין בקדושת החיים שאפילו התפלל על אנשי סדום על אף שהכיר את הרשעות שלהם. והנה, פה, הוא שותק ומוכן להקריב את בנו האהוב שחיכה לו כל כך הרבה שנים. היה יכול להיכנס לדכאון. היה יכול להיות משותק מחוסר החלטה. במקום זה, הוא צפה בהחלטה ואמר שינקוט גישה של אמון כלפי הציווי- אמנם עם דמעות. אך נקט עמדה באומץ.ניגודים ודילמות הם חלק בלתי-נפרד מהחיים שלנו. הם יכולים, אם ניתן להם להעצים אותנו לקבל החלטות התואמות את האמונות והמצפון שלנו ולאפשר לנו לחיות חיים יותר אמיצים, רחבים ומלאי-משמעות. 1. בראשית יח:י2. שם כב:ב3. הרב ויין -4. בראשית רבה נו:ח5. פרנקל - האדם מחפש משמעות​

תסמונת ניצולים ואנחנו - פרשת נוח​

הרבה פעמים שמענו שנוח סבל ממה שנקרא בתרבות שלנו, תסמונת ניצולים. בקיצור, מדובר על מישהו שעבר ללא פגע אירוע טראומתי עם נפגעים ומרגיש רגשות אשמה לע זה שהוא שרד ואחרים לא שרדו. לחילופין, יכול להרגיש גם רגשות חוסר ערך בהשוואה לאלו שנפגעו. וזה מעל ומעבר לטראומה מהאירוע עצמו שהוא חווה. לרוב מדובר באירוע אלים או אפילו אירוע טבעי (צונאמי, רעש, וכו') עם נפגעים. אמנם זה יכול לקרות גם במצבים אחרים. דר. סטיבן ברגלס, מורה לשעבר בבית ספר לפסיכיאטריה באוניברסיטת הרוורד בארצות הברית, בכתבה לירחון פורבס ב-2009 התייחחס לאפשרות שזה יכול לקרות גם בצמצום צוות במקום בעבודה. העובדים שנשארו לעתים קרובות מרגישים רגשות אשמה, כעס ועוד תסמינים הקשורים לתסמונת הניצולים.בזה שנוח שרד את המבול, כותב הרב ברל ויין1 , הוא עבר טראומה בחורבן והשמדה שהוא ראה. על אף שמשפחתו שרדה, כמו שקוראים בפרשת השבוע, פרשת נוח2, חברים ומשפחתו הרחבה לא נוצלו. יש השערה שאפילו הרגיש רגשות אשמה בזה שלא הצליח לשכנע אף אחד אחר שהמבול אכן מגיע ושצריכים לשנות את הכיוון שלהם בחיים; ובזה הרגיש אשם על זה שמתו במבול. איך מתמודדים עם תחושה כזו? איך ממשיכים בחיים כשמרגישים את האשמה העמוקה הזו, מלווה בהלם, עצב וכעס? אין תשובה פשוטה אחת. מחפשים השראה ממשפחה, חברים, תפילות, אנשי דת, מאמרים או עזרה מקצועית.דר. ויקטור פראנקל, ניצול שואה ומחבר הספר, אדם מחפש משמעות3, כותב שמשך זמן הכליאה שלו במחנות המוות של הנאצים, הוא אף פעם לא הפסיק מלהאמין שיש לו עתיד אחרי המחנות שכלל פיעלות משמעותית של הוראה, כתיבה וטיפול במטופלים. הוא הצליח למצוא משמעות אפילו בזמנים החשוכים ביותר. אולי זו האתגר בשבילינו - למצוא משמעות גם בחיים הרוסים. נוח השתכר לאחר המבול. איך אנחנו היינו רוצים להגיב למצבים קשים? זו אכן אתגר גדול בשבילינו. שנפגוש אותו ישר ועם אומץ הראוי! 1. הרב ברל ויין  משמעות -2. בראשית ו:ט-ז:יד3. דר. ויקטור פראנקל - האדם מחפש For more information about logotherapy and how it can help you, please visit www.purposefultherapy.com ​

נצלו את עצמכם היטב – פרשת בלק​

כמה קשה לראות אנשים מוכשרים שלא משתמשים בכישרונות שלהם. או אפילו לראות אנשים רגילים שלא משתמשים בכוחות שאכן יש להם. היה מסע פרסום בשנות השבעים בארצות הברית של United Negro College Fund: "חבל על כל מוח מבוזבז." כל כך נכון. זה עוד יותר קשה לראות מי שמשתמש בכישרונותיו לרעה. אך זה בדיוק מה שרואים בפרשתנו, פרשת בלק. לבלעם היה פוטנציאל להגיע לרמתו של משה רבינו, אדון הנביאים.1 הייתה לו הזדמנות להוביל את אומות העולם לאמונה ולהתנהגות מוסרית. אז מה עשה? הוא ניסה להשתמש בכוחות האלו לקלל עם שלם שלא אונו לו רעה.2 איזה בזבוז. כמה עצוב. עוד אישיות שלא השתמש ביכולותיו לטוב הינו ירבעם בן נבט. ירבעם, המלך הראשון במלכות ישראל אחרי הפירוד קבל הזדמנות להוביל את העם לאחרות ובמקום זה, גרם לפירוד. זה ועוד מעשים שעשה כדי לחזק את הפירוד גרם לו להיות נזכר לשמצה. עד כדי כך הוא אכזב והרשיע שהרמב"ם מציין אותו כאחד הדוגמאות לאדם שאין לו חלק לעולם הבא.3 הסופרת האמריקאית הדגולה, מאיה אנג'לו כתבה: אין יגון יותר גדול מאשר לסיפור הלא מסופר שבתוכך."4 נרים את הכפפה ונגלה את הסיפור הזה של עצמינו, הכשרון הסמוי, הפוטנציאל שרק מחכה לפרוץ החוצה. שנכיר את המתנה המיוחדת שלנו. לכולם יש כזה.5 כן, גם את וגם אתה. יש כאלו שאצלם יותר בולט מה המתנה שלהם, אך לכל אחד ואחד יש את זה. זה חלק ממי שאנחנו. נשתמש במי שאנחנו. העולם רק ירוויח מזה. הערות1.      במדבר רבה נשא פ' יד2.      דברים כג:ו3.      רמב"ם, הלכות תשובה ג:י4.      מאיה אנג'לו -5.      פרנקל, ויקטור כותב על המיוחדות של כל בנאדם בכמה מהספרים שלו במיוחד 'השאיפה למשמעות'​

כיבוד הורים - לא רק לילדים קטנים - פרשת ואתחנן​

מלמדים אותנו כילדים, בכמעט כל תרבות בעולם, להישמע להורים ולכבדם. כילדים קטנים, אנו מאמינים שאנו מגיעים לשיא הכיבוד אם אנו משחקים בשקט כשהם ישנים. וכשאנו מתבגרים, גם ההורים מתבגרים ומזדקנים. לעתים גם מחלות תוקפות אותם. יש פתאום צורך לילד לשאת את עול הטיפול על כתפיו. איך מתמודדים עם המצב החדש? יש פה סוג היפוך תפקידים. ההורים שטיפלו בנו כשהיינו קטנים וחסרי אונים פתאום הופכים להיות הנצרכים והילדים הופכים להיות שומרים על בריאותם ובטחונם. באיזה אתגרים חדשים פתאום מתמודדים? פרשתינו מביאה לנו את מצוות כיבוד הורים. המצווה היא כה מרכזית ביהדות, שה' הכניס את זה לעשרת הדברות. מעבר לזה, המצווה הזו היא אחת מרק שתי מצוות ששכר מצווה כתובה בצידה, "למען יאריכון ימיך".1 הרבה דיו נשפך כבר לאורך השנים – פילוסופית, הלכתית\חוקתית, ואתית – שמצביעים על המרכזיות של מצווה זו. הצד ההלכתי מתייחסת לטיפול הישיר בהורים – הלבשה, האכלה ועוד. התפקידים האלו, ברוב הגדול של המקרים, לא נזקקים להם כשההורים צעירים בריאים ורעננים והילד עדיין ילד – למרות שזה די חמוד וכייפי כשהילד (או הנכד) מביא כוס מים קרים כשעבודים בגינה. הדגש בהלכות האלו הן על הטיפול בהורה החולה והחלש.2 חז"ל מביא לנו כמה מקרים של רבנים ואנשים פשוטים שטיפלו באיכפתיות, כבוד, הערכה ואהבה בהורים שלהם. לדוגמא, הסנדל של האמא של ר' טרפון נקרעה כשנכנסה לחצר. רבי טרפון התכופף ושם את ידיו על הרצפה הקרה כדי שכף רגלה של אמא שלו תדרוך רק על כפיו ולא על הרצפה הקרה.3 האם אנו יכולים להגיע לרמה הנשגבה הזו? האם לעתים יש לנו 'מטענים' המפריעים לנו? איך מקדישים זמן לאחריות החדשה הזו? חבר שלי שטיפל במסירות בהוריו ביקר פעם בקופת חולים ושמה הם ציינו כמה הוא עושה עבור ההורים. אחת המזכירות שם אמרה לו – "כיבוד הורים זו לא מצווה לילדים קטנים." יש המון אחריות והרבה אתגרים. אנו כהורים יודעים ומרגישים ללא ספק את האחריות הרבה שקיימת בטיפול ובטחונם של ילדים. אצל הורים זה שונה. יש כאן היפוך תפקידים. איך מתמודדים עם זה? ויקטור פרנקל, מחבר הספר האדם מחפש משמעות, מספר על עצמו ערב מלחמת עולם השנייה. בגלל שהוא היה כבר רופא בעל שם, ממשלת אוסטריה הנפיקה עבורו ומשפחתו ויזה לצאת לארצות הברית. אך הוריו לא נכללו בויזה. הוא שמח להזדמנות לצאת ולהמשיך את עבודתו ואף הוריו אמרו לו לנצל את הויזה. אך התלבט בגלל האחריות שחש כלפי הוריו. חיכה לסימן לדעת מה לעשות. יום אחד, חזר הביתה ושם לב שאבא שלו הביא אבנים הביתה מבית הכנסת לאחר הריסת בתי הכנסת בעיר. שאל את אביו מה זה, ואביו סיפר לו שזה אבן מעשרת הדברות. 'איזו מהן?' שאל פרנקל. 'כבד את אביך' ענה אביו. באותו רגע, פרנקל קבל את הסימן שיחכה לו. החליט להישאר. אמנם הוריו לא שרדו, ואף אשתו של פרנקל לא שרדה. גם פרנקל עצמו עבר תלאות בשואה. אך הוא לא התחרט לרגע על החלטתו.4 לכל אחד יש מאבק, יש אתגר עם השאלה הזו. זה אכן, לא מצווה לילדים קטנים. זה אתגר לילדים מבוגרים של הורים מדקנים. וזה תהליך של החלטות שאנו מאותגרים לקבל באחריות, באומץ ובאהבה. הערות1.      דברים ה:טז2.      חלק מהרעיונות מובאים ומוסברים בשיח מאוד נחמד אצל ג'רלד בלידשטיין.3.      תלמוד ירושלמי פאה א:א4.      פרנקל, ויקטור, מבוא לספר האדם מחפש משמעות, 1992אברהם עובד עם משפחות שצריכות להתמודד עם מצבים חדשים כגון אלה ולקבל החלטות המתאימות למצב המשפחתי המיוחד.​

...
...
מכון ויקטור פרנקל ללוגותרפיה בישראל

054-5893399​