אמנם זה יכול לקרות גם במצבים אחרים. דר. סטיבן ברגלס, מורה לשעבר בבית ספר לפסיכיאטריה באוניברסיטת הרוורד בארצות הברית, בכתבה לירחון פורבס ב-2009 התייחחס לאפשרות שזה יכול לקרות גם בצמצום צוות במקום בעבודה. העובדים שנשארו לעתים קרובות מרגישים רגשות אשמה, כעס ועוד תסמינים הקשורים לתסמונת הניצולים.

בזה שנוח שרד את המבול, כותב הרב ברל ויין1 , הוא עבר טראומה בחורבן והשמדה שהוא ראה. על אף שמשפחתו שרדה, כמו שקוראים בפרשת השבוע, פרשת נוח2, חברים ומשפחתו הרחבה לא נוצלו. יש השערה שאפילו הרגיש רגשות אשמה בזה שלא הצליח לשכנע אף אחד אחר שהמבול אכן מגיע ושצריכים לשנות את הכיוון שלהם בחיים; ובזה הרגיש אשם על זה שמתו במבול.

איך מתמודדים עם תחושה כזו? איך ממשיכים בחיים כשמרגישים את האשמה העמוקה הזו, מלווה בהלם, עצב וכעס? אין תשובה פשוטה אחת. מחפשים השראה ממשפחה, חברים, תפילות, אנשי דת, מאמרים או עזרה מקצועית.

דר. ויקטור פראנקל, ניצול שואה ומחבר הספר, אדם מחפש משמעות3, כותב שמשך זמן הכליאה שלו במחנות המוות של הנאצים, הוא אף פעם לא הפסיק מלהאמין שיש לו עתיד אחרי המחנות שכלל פיעלות משמעותית של הוראה, כתיבה וטיפול במטופלים.

הוא הצליח למצוא משמעות אפילו בזמנים החשוכים ביותר.

אולי זו האתגר בשבילינו – למצוא משמעות גם בחיים הרוסים.

נוח השתכר לאחר המבול.

איך אנחנו היינו רוצים להגיב למצבים קשים?

זו אכן אתגר גדול בשבילינו. שנפגוש אותו ישר ועם אומץ הראוי!

1. הרב ברל ויין  משמעות –
2. בראשית ו:ט-ז:יד
3. דר. ויקטור פראנקל – האדם מחפש

For more information about logotherapy and how it can help you, please visit www.purposefultherapy.com

הפוסט תסמונת ניצולים ואנחנו – פרשת נוח​ הופיע לראשונה ב-מכון ויקטור פרנקל ללוגותרפיה.

התורה לא מגלה לנו את המחשבות שהיו לאברהם בדרך שעשה להר המוריה משך 3 ימים. אך המדרש מספר שזלגו עיניו דמעות כשלקח את הסכין ביד.4  אולי הניגוד הגדול ביותר בחייו! הלוא הוא בעצמו דבר נגד הקרבת ילדים והנה הוא התבקש, או באמת מצווה, להקריב את בנו.

היה חייב לקבל החלטה. להיות נאמן לדרך שצעד בו כל חייו, לאמונה שלו בקב"ה ובדברו או להישמע לאינסטינקטים האבהיים שלו? איזו דילמה! איזו ניגודיות!

בסוף, למרות שאולי לא הבין את מהות הציווי, היה מוכן לפעול על פיו. החליט לבצע את הציווי על אף הסבל הנפשי שזה גרם לו.

הדילמות והניגודים האלו לא פסקו אצל אברהם. גם בימינו – גם אנחנו פוגשים דילמות וחיים עם ניגודים. אמנם לא ברמה הזו אבל יש התמודדות.

בימי השואה, ויקטור פרנקל ששהה משך המלחמה ב-4 מחנות שונות, גם פגש ניגודים. מצד אחד המציאות המרה של חיים במחנות ריכוז שבכל יום נתון היתה שאלה אם יגיע בחיים לסוף היום ומאידך שאפילו בתוך המחנות הנוראות אפשר לחוות משמעות.5 הוא מגיע למסקנה שלמרות שלא תמיד יש לנו שליטה על מה שקורה לנו, כן יש שליטה על הגישה שננקוט מול המציאות והאירועים מסביב.

אברהם היה נתון בין הפטיש לסדן. הוא כל כך האמין בקדושת החיים שאפילו התפלל על אנשי סדום על אף שהכיר את הרשעות שלהם. והנה, פה, הוא שותק ומוכן להקריב את בנו האהוב שחיכה לו כל כך הרבה שנים.

היה יכול להיכנס לדכאון. היה יכול להיות משותק מחוסר החלטה.

במקום זה, הוא צפה בהחלטה ואמר שינקוט גישה של אמון כלפי הציווי- אמנם עם דמעות. אך נקט עמדה באומץ.

ניגודים ודילמות הם חלק בלתי-נפרד מהחיים שלנו. הם יכולים, אם ניתן להם להעצים אותנו לקבל החלטות התואמות את האמונות והמצפון שלנו ולאפשר לנו לחיות חיים יותר אמיצים, רחבים ומלאי-משמעות.

1. בראשית יח:י
2. שם כב:ב
3. הרב ויין –
4. בראשית רבה נו:ח
5. פרנקל – האדם מחפש משמעות

הפוסט לחיות עם ניגודים – פרשת וירא​ הופיע לראשונה ב-מכון ויקטור פרנקל ללוגותרפיה.

פרשתינו מביאה לנו את מצוות כיבוד הורים. המצווה היא כה מרכזית ביהדות, שה' הכניס את זה לעשרת הדברות. מעבר לזה, המצווה הזו היא אחת מרק שתי מצוות ששכר מצווה כתובה בצידה, "למען יאריכון ימיך".1 הרבה דיו נשפך כבר לאורך השנים – פילוסופית, הלכתית\חוקתית, ואתית – שמצביעים על המרכזיות של מצווה זו. הצד ההלכתי מתייחסת לטיפול הישיר בהורים – הלבשה, האכלה ועוד. התפקידים האלו, ברוב הגדול של המקרים, לא נזקקים להם כשההורים צעירים בריאים ורעננים והילד עדיין ילד – למרות שזה די חמוד וכייפי כשהילד (או הנכד) מביא כוס מים קרים כשעבודים בגינה. הדגש בהלכות האלו הן על הטיפול בהורה החולה והחלש.2

חז"ל מביא לנו כמה מקרים של רבנים ואנשים פשוטים שטיפלו באיכפתיות, כבוד, הערכה ואהבה בהורים שלהם. לדוגמא, הסנדל של האמא של ר' טרפון נקרעה כשנכנסה לחצר. רבי טרפון התכופף ושם את ידיו על הרצפה הקרה כדי שכף רגלה של אמא שלו תדרוך רק על כפיו ולא על הרצפה הקרה.3

האם אנו יכולים להגיע לרמה הנשגבה הזו? האם לעתים יש לנו 'מטענים' המפריעים לנו? איך מקדישים זמן לאחריות החדשה הזו? חבר שלי שטיפל במסירות בהוריו ביקר פעם בקופת חולים ושמה הם ציינו כמה הוא עושה עבור ההורים. אחת המזכירות שם אמרה לו – "כיבוד הורים זו לא מצווה לילדים קטנים." יש המון אחריות והרבה אתגרים. אנו כהורים יודעים ומרגישים ללא ספק את האחריות הרבה שקיימת בטיפול ובטחונם של ילדים. אצל הורים זה שונה. יש כאן היפוך תפקידים. איך מתמודדים עם זה?

ויקטור פרנקל, מחבר הספר האדם מחפש משמעות, מספר על עצמו ערב מלחמת עולם השנייה. בגלל שהוא היה כבר רופא בעל שם, ממשלת אוסטריה הנפיקה עבורו ומשפחתו ויזה לצאת לארצות הברית. אך הוריו לא נכללו בויזה. הוא שמח להזדמנות לצאת ולהמשיך את עבודתו ואף הוריו אמרו לו לנצל את הויזה. אך התלבט בגלל האחריות שחש כלפי הוריו. חיכה לסימן לדעת מה לעשות. יום אחד, חזר הביתה ושם לב שאבא שלו הביא אבנים הביתה מבית הכנסת לאחר הריסת בתי הכנסת בעיר. שאל את אביו מה זה, ואביו סיפר לו שזה אבן מעשרת הדברות. 'איזו מהן?' שאל פרנקל. 'כבד את אביך' ענה אביו. באותו רגע, פרנקל קבל את הסימן שיחכה לו. החליט להישאר. אמנם הוריו לא שרדו, ואף אשתו של פרנקל לא שרדה. גם פרנקל עצמו עבר תלאות בשואה. אך הוא לא התחרט לרגע על החלטתו.4

לכל אחד יש מאבק, יש אתגר עם השאלה הזו. זה אכן, לא מצווה לילדים קטנים. זה אתגר לילדים מבוגרים של הורים מדקנים. וזה תהליך של החלטות שאנו מאותגרים לקבל באחריות, באומץ ובאהבה.

הערות

1.      דברים ה:טז
2.      חלק מהרעיונות מובאים ומוסברים בשיח מאוד נחמד אצל ג'רלד בלידשטיין.
3.      תלמוד ירושלמי פאה א:א
4.      פרנקל, ויקטור, מבוא לספר האדם מחפש משמעות, 1992

אברהם עובד עם משפחות שצריכות להתמודד עם מצבים חדשים כגון אלה ולקבל החלטות המתאימות למצב המשפחתי המיוחד.

הפוסט כיבוד הורים – לא רק לילדים קטנים – פרשת ואתחנן​ הופיע לראשונה ב-מכון ויקטור פרנקל ללוגותרפיה.

אך זה בדיוק מה שרואים בפרשתנו, פרשת בלק. לבלעם היה פוטנציאל להגיע לרמתו של משה רבינו, אדון הנביאים.1 הייתה לו הזדמנות להוביל את אומות העולם לאמונה ולהתנהגות מוסרית. אז מה עשה? הוא ניסה להשתמש בכוחות האלו לקלל עם שלם שלא אונו לו רעה.2 איזה בזבוז. כמה עצוב.

עוד אישיות שלא השתמש ביכולותיו לטוב הינו ירבעם בן נבט. ירבעם, המלך הראשון במלכות ישראל אחרי הפירוד קבל הזדמנות להוביל את העם לאחרות ובמקום זה, גרם לפירוד. זה ועוד מעשים שעשה כדי לחזק את הפירוד גרם לו להיות נזכר לשמצה. עד כדי כך הוא אכזב והרשיע שהרמב"ם מציין אותו כאחד הדוגמאות לאדם שאין לו חלק לעולם הבא.3

הסופרת האמריקאית הדגולה, מאיה אנג'לו כתבה: אין יגון יותר גדול מאשר לסיפור הלא מסופר שבתוכך."4 נרים את הכפפה ונגלה את הסיפור הזה של עצמינו, הכשרון הסמוי, הפוטנציאל שרק מחכה לפרוץ החוצה. שנכיר את המתנה המיוחדת שלנו. לכולם יש כזה.5 כן, גם את וגם אתה. יש כאלו שאצלם יותר בולט מה המתנה שלהם, אך לכל אחד ואחד יש את זה. זה חלק ממי שאנחנו.

נשתמש במי שאנחנו. העולם רק ירוויח מזה.

הערות

1.      במדבר רבה נשא פ' יד
2.      דברים כג:ו
3.      רמב"ם, הלכות תשובה ג:י
4.      מאיה אנג'לו –
5.      פרנקל, ויקטור כותב על המיוחדות של כל בנאדם בכמה מהספרים שלו במיוחד 'השאיפה למשמעות'

הפוסט נצלו את עצמכם היטב – פרשת בלק​ הופיע לראשונה ב-מכון ויקטור פרנקל ללוגותרפיה.

המדרש מתאר כזו הארה.בסיפור קריעת ים סוף, שקוראים ביום שביעי של פסח, המדרש אומר לנו: "ראתה שפחה על הים מה שלא ראו יחזקאל וישעיה."1

הרב שלי, הרב יוסף לוקשטיין, ז"ל הסביר את מה שהשפחה ראתה. היא ראתה חופשה וזמן חופשי.2

המדרש אם כן מתאר לנו את תחושה המדהימה של דרור שמופיעה עם ההבנה שהוא באמת חופשי – חופשי להחליט מתי ללכת לישון ומתי לקום, מתי לעשות פסק זמן, ואף מתי ליהנות מהשקיעה. שמה נמצאת הריגוש. להיות בעל יכולת בחירה של הגורל של עצמי אולי הרמה הגבוהה ביותר של בחירה שאנו יכולים להשיג בדרך הבלתי-נגמרת לחיים בעלי הגשמה ומשמעות.

החופש לרצון הוא חלק בסיסי באנושיות שלנו.3 כעבדים, אנו מוגבלים ביכולת שלנו להרגיש ככה. כבני חורין, אנו יכולים לבחור בזה כפי רצוננו. וכשמשתמשים ביכולת הבחירה הזו בחוכמה, אנו יכולים להגשים את החלומות שלנו ולהשיג את שיא היכולת האישי שלו.

דמיינו את ההתרגשות של בנאדם שמבין את הרעיון הזה בפעם הראשונה בחיים. שפחה, שכרגע ברחה ממלכות מצרים, חוותה כזו התרגשות כשהבינה שהמצרים אף פעם לא יחזרו לכבוש אותם ולהעביד אותם שוב. אם שפחה פשוטה יכלה לחוות את הריגוש הזה, על אחת כמה וכמה אנו נוכל להרגיש אותה (ברור שלא באותה רמה) כשאנו מרשים לעצמינו להיות פתוחים לרעיון כזה – אנו יכולים לייצר את הגורל של עצמינו!!!

גם אנו יכולים להיות פתוחים לחוות שוב את הריגוש, את ההארה, רגע ה"קליטה", ולהיות מוכנים לייצר לעצמינו את הגורל האישי והייחודי של עצמינו.

חג שמח!

הערות

1.שכל טוב שמות 15:2
2. לדאבוני אני לא זוכר איך הוא פיתח את הרעיון.
3. החופשה לרצון הינו אחד מגישה משולשת של ויקטור פרנקל, ממציא את שיטת הלוגותרפיה, כדי

     לחיות חיים בעלי משמעות.

הפוסט הארת השפחה – שביעי של פסח​ הופיע לראשונה ב-מכון ויקטור פרנקל ללוגותרפיה.

התורה מאתגרת אותנו בפרשת השבוע, פרשת כי תצא, בדיוק בשאלה הזו. בדיון על עמים שונים אשר יהיה מותר לקבל מהם גרים, התורה מספרת לנו כי המתגיירים ממצרים יתקבלו באופן מלא לאחר הדור השלישי.1 למה? למה היינו מקבלים אותם בכלל – גם לאחר דור עשירי? האם אלה סוג האנשים שאנחנו רוצים לכלול בתוכינו? אחרי כל מה שהם עשו לנו? רש"י הוא מוטרד מזה גם ומרחיב על הטקסט ומנסה לענו על השאלה הזו. הוא מסביר שהם סיפקו מחסה עבורנו בזמן הרעב הגדול בישראל בתקופת יוסף. חסד זה היה מספיק כדי למנוע מהם מלהיות מנודים לנצח כמו המואבים. אולם עדיין נשאלת השאלה – הם זרקו את ילדינו לנהרות! איך אנחנו יכולים להראות להם שום צורה של נדיבות? החכם הטורקי הגדול מהמאה ה -15, הרא"ם עונה כי זו הסיבה שאנחנו מחכים שלושה דורות. זה לא תהליך גיור אוטומטי וזה לא יכול להיות כזו. אנחנו זוכרים את הרוע שלהם אך במקביל מעריכים את החסד שלהם. אנו מקבלים מהם גרים אך רק לאחר הדור השלישי.

כמה מורכב זה יכול להיות – לזכור את הרוע שביצעו נגדנו, ויד ביד, לזכור את החסד שעשו לנו. אנו מחויבים לזכור את המעשים הרעים, הלא-אנושיים שלהם נגדנו בליל הסדר, ובפירוט רב, ויחד עם זאת אנחנו גם מאותגרים לזכור את החסד שלהם. רוע וחסד מגולגלים לחבילה אחת. איך אפשר להסתכל על זה? זה נראה כמעט משימה בלתי אפשרית.

איך אנו בכלל מסתכלים על אחרים? כפי שהזכרנו קודם, יש נטייה לחשוב על אנשים בדרך זו או אחרת, ולהכניס אנשים למשבצות קטנות ונחמדות. אבל התורה מאתגרת אותנו לשים לב שהחיים לא תמיד כל כך פשוטים. אנחנו צריכים ליצור קטגוריות חדשות, דרכים חדשות להסתכל על אחינו בני האדם.

האם אנחנו בעצמנו, כל כולנו טוב? או האם גם אנחנו, תערובת? כולם סוג של תמהיל מסוים מיוחד. איך אנחנו רוצים שאחרים יראו אותנו? האם אנחנו רוצים שיזכרו לנו את הטעויות שלנו בלבד? ומתי החברה צריכה להעניש את העוברים על החוק ולמעשה לתת להם חותמת של 'עבריין'?

למרבה הצער, אין משוואה אחת שאיתה נוכל לסווג את כל האנשים או מערכות היחסים המורכבות שלנו. האתגר שם לכולנו: לראות ולהתייחס לכל אדם וכל מערכת יחסים כייחודי ונפרד.

הערות

דברים כג:ח-ט

שם:ד-ה

ויקטור פרנקל מתייחס לנושא הזה אפילו לגבי פושעים נאציים, בספרו המיוחד, 'האדם מחפש משמעות' עמ' 133-4 במהדורה באנגלית

הפוסט המורכבות של יחסים – פרשת כי תצא הופיע לראשונה ב-מכון ויקטור פרנקל ללוגותרפיה.